אי

על פי המילון, פירושה של המילה הקטנה "אי" הוא "שטח אדמה המוקף מים מכל עבריו".

בהיותו נפרד מן היבשות הגדולות, ובהשראת ספרי הרפתקאות קלאסיים (אי המטמון, אי התעלומות, אי הילדים, המסע אל האי אולי ועוד רבים רבים) מעורר המושג "אי" לא מעט אסוסציאציות (תַסְמִיכִים) אישיות וקולקטיביות, ההולכות ומתרחקות ממציאות חיינו: "אי" הוא מרוחק ומבודד, המעבר אליו כרוך במסע בלתי שגרתי - בשחייה, בהפלגה או במעוף, תושביו מעטים, הוא מעניק מקלט לתמהונים ולמתבודדים למיניהם, לניצולים ולנמלטים מפני החוק, ונופיו אקזוטיים. בזכות הנחות כאלה הפך האי למחוז חפץ לחולמים ולרומנטיקנים, ולקרקע נוחה להתרחשויות בלתי צפויות הרחק מעיניהם ומתודעתם של אנשי היבשת. ביטוי לכך קיים גם בשירה לילדים.

מרים ילן-שטקליס (1900–1984), מניחה את האי בשם השיר ומגדירה את הבולט במאפייניו: "הַרְחֵק אֵי שָׁם, [...] / בְּלֵב הַיָּם", לאמור, מרוחק ונפרד. בגוף ראשון היא מתארת מקום ששוררת בו הרמוניה פנטסטית בין כל יושביו; צמחים (עֵצִים, נוּרִיוֹת, שׁוֹשָׁן, שׁוֹשַׁנִּית, תַּפּוּחַ, אַגָּס, וְרָדִים), בעלי חיים (דָּגִים, לִוְיָתָן, צִפּוֹרִים, שְׁפָנִים, שׁוּעָלִים, סְנָאִי, טַוָּס, סְנוּנִיּוֹת, עַכְבָּרִים) ואתם הַיָּרֵחַ, כּוֹכָבִים ועָנָן, המואנשים בפעלים כמו מְשַׂחֵק, מְשׂוֹחֵחַ, לִרְקֹד. שמות ותארים בשיר נושאים משמעות חיובית אופטימית, כמו רֹן, פּוֹרְחִים, מְלַבְלְבִים, עָרֵב, לצד שמות של חומרים הקשורים להידור ולעושר – פֵּרוֹזָג (אבן טורקיז), פָּז טָהוֹר ועִנְבָּר. סנדלי הזְכוּכִית המובאים בסוף השיר אל הדוברת רומזים למזלה הטוב של לכלוכית-סינדרלה, כשם שהגמדים בשיר רומזים לקסם ולדמיון שבמעשיות. כל אותו "אִי יָרֹק" - מארג עצום, ססגוני ורוחש חיים, שיש בו רֹן, ניחוח ורדים, פריחה ולבלוב, מוזיקה ומחול, מגויס להדגמת התפישה הילדית-אגוצנטרית של הדוברת; האי "שלה" הוא הטריטוריה שאמורה לספק את כל משאלותיה – כולל סנדלים חדשים לשבת.

רפאל ספורטה (1913–1983) מתאר גם הוא "אִי יָרֹק" הנמצא "הַרְחֵק, בְּלֵב הַיָּם". התיאור של ספורטה מתמקד ברכיבים דמיוניים שונים באי: יש בו "עֲרִיסוֹת קְטַנּוֹת" שבהן "בֻּבּוֹנִים נָמִים", יש בו גמדים ובתים המתנדנדים עם הרוח לצליל שירי הערש, ויש בו "מַחֲמַדִּים" שאינם קיימים במציאות: "אֲבָנֶיהָ – זְמָרַגְדִּים, / נְחָלֶיהָ – מִי וְרָדִים, / שָׁם גָּרִים הַגַּמָּדִים". גם בשיר הזה הלילה הוא הזמן המסתורי, הקסום, המאפשר התרחשויות יוצאות דופן. שירו של ספורטה, בשונה משירה הארוך והמפורט של מרים ילן-שטקליס, משאיר רושם חלקי, בלתי לכיד ונטול הקשר.

האי של איריס ארגמן (1940-) הוא אי מטפורי. הוא מרוחק במידה מן הבית והחצר, הוא טריטוריה כמו-פרטית, נפרדת. הדובר הילד מבקש לעצמו מסתור שממנו יוכל להתבונן בעולם ולהרהר, והמקום שמצא בין ענפי העץ חוצץ בינו לבין המציאות ומאפשר לו לראות אותה מנקודת מבט חדשה.

נירה לוין