אוֹסֵף הַגֶּשֶׁם / נורית זרחי
אֲנִי יוֹדַעַת;
יֵשׁ אִיש נֶעְלָם
הָאוֹסֵף אֶת הַגֶּשֶׁם
אֶת הַגֶּשֶׁם הַנּוֹפֵל בַּלַּיְלָה,
אֶת הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד בְּסוֹף הָעוֹלָם
אֶת הַגֶּשֶׁם הַתָּלוּי בָּאֲוִיר כְּשֶׁנִּדְמֶה שֶׁ
הָאֲוִיר שָׁקוּף שִׁמְשִׁי
וְאֵין בִּכְלָל גֶּשֶׁם.
וְהַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ תָּמִיד פְּרוּשׂוֹת
עֲמֻקּוֹת כָּעֲמָקִים,
שֶׁלֹּא יִקְרֶה שֶׁ
טִפָּה קְטַנָּה תִּפֹּל
חוּץ לָעוֹלָם
וְלֹא יֶאֱסֹף אוֹתָהּ
אוֹסֵף הַגֶּשֶׁם.
מָה עוֹשִׂים דָּגִים בַּגֶּשֶׁם? / מירה מאיר
מָה עוֹשִׂים דָּגִים בַּגֶּשֶׁם?
מָה עוֹשִׂים דָּגִים?
רוֹחֲצִים אֶת הַקַּשְׂקֶשֶׂת
מַבְרִיקִים סְנַפִּיר בְּחֵשֶׁק -
כְּמוֹ לִפְנֵי חַגִּים.
מָה עוֹשִׂים דָּגִים בַּגֶּשֶׁם?
מָה עוֹשִׂים דָּגִים?
מְשַׂחֲקִים שָׁם בְּתוֹפֶסֶת
עִם טִפּוֹת מָטָר וְרֶשֶׁת -
וְלֹא נִלְכָּדִים.
מָה עוֹשִׂים דָּגִים בַּגֶּשֶׁם?
מָה עוֹשִׂים דָּגִים?
מִתְחַבְּאִים הֵיטֵב בַּמַּיִם
נִתְפָּסִים בְּגַל אוֹ שְׁנַיִם -
כְּלָל לֹא דּוֹאֲגִים!
מָה חוֹשְׁבִים דָּגִים בַּגֶּשֶׁם?
מָה חוֹשְׁבִים דָּגִים?
הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁלַּיַּבֶּשֶׁת
לֹֹא כְּדַאי עַכְשָׁו לָגֶשֶׁת -
כִּי שָׁם נִרְטָבִים.
גֶּשֶׁם / אסתר ראבּ
אָנָּא פְּתַח אֲרֻבּוֹת-שָׁמַיִם -
אֲרֻבָּה אַחַת!
סִיעַת עֲנָנִים תְּפוּחִים, לַחִים -
לָהֶם כָּל הַזֵּרְעוֹנִים צְמֵאִים.
שְׁלַח טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת,
עֲגֻלּוֹת וּמְתוּקוֹת -
לָאֲדָמָה אֲדָמָה צְחִיחָה.
גָּרֵשׁ רוּחוֹת רָעוֹת מִשְׁתּוֹלְלוֹת
וַחֲרוּלִים מְרַשְׁרְשִׁים יְבֵשִׁים.
הַעֲלֵה לָנוּ סַבְיוֹנִים רַכִּים,
צְהֻבִּים כְּחֶלְמוֹנִים,
עַל צַלְעוֹת הַגְּבָעוֹת;
וְכַלָּנִיּוֹת מְחַיְּכוֹת בַּוַּאדִיּוֹת
וְחַמְצִיץ וְצִבְעוֹן
בֵּין שִׂיחֵי-רֹתֶם יְרַקְרַק,
וְתִנְבֹּט הַחִטָּה וְתוֹרִיק הַשְּׂעוֹרָה
וְלֶחֶם יִהְיֶה לָאָדָם וְלַבְּהֵמָה,
וּדְשָׁאִים גַּם לָאַנְקוֹרִים
אֲפֹרִים, רְעֵבִים -
בָּאָבָק מִתְפַּלְּשִׁים וְצוֹוְחִים.
פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם נְעוּלִים,
שְׁלַח טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת מְתוּקוֹת
עַל לֵב אָדָם וָאֲדָמָה.
מתוך הפרה שרצתה להיות זמרת
כתבה נורית זרחי
ציירה אודרי ברגנר
דביר 1985
מתוך מה עושים דגים בגשם?
כתבה מירה מאיר
צייר גד אולמן
מסדה 1970
מתוך דבר לילדים
כרך כט, חוברת 14
2 בפברואר 1958
גֶשֶׁם
שירים וסיפורים "מגויסים" על גשם ועל מים בכלל הוגשו לילדי הארץ במשך שנים - בתקופת היישוב ובעשורים הראשונים של מדינת ישראל, כחלק מהשאיפה להדק את הקשר בין העִבְרִים החדשים למכורתם, וקל לזהות את הדמיון התמטי ביניהם. במשך השנים, בזכות ההתרגשות והעליצות שהגשם מעורר אצל קוראים צעירים, הופיעו גם שירים המתבוננים בגשם מנקודות מבט אחרות.
אסתר ראב (1894–1981) פונה אל השמיים בבקשה לחסד גשם, בשמם של אדם ואדמה. היובש מזוהה עם המוות והגשם יצמיח לחם וייתן חיים ויופי לאדם ולאדמה.
מירה מאיר (נ' 1932) מתבוננת במים העליונים היורדים על המים התחתונים ועל שוכני הים וכותבת שיר נונסנס שופע הומור: מה עושים דגים בגשם? זו להם שעת כושר להצטחצחות חגיגית ולמשחקי מים, אף כי ליבשה לא יוכלו לעלות: "כִּי שָׁם נִרְטָבִים".
נורית זרחי (נ' 1941) כדרכה מרחיקה אל הפִּלאי, ומתארת "איש נעלם", בבחינת נסתר, סמוי, סודי, המופקד על הגשם האחר: הגשם הנופל בלילה ("נופל" הלא-מתכוון להבדיל מ"יורד" מרצונו), הגשם המרוחק שבסוף העולם, והגשם שאין מבחינים בו. ממדיו היוצאים דופן של אותו "איש נעלם" ותחושת הביטחון שהוא משרה על העולם באים לידי ביטוי בשורות "וְהַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ תָּמִיד פְּרוּשׂוֹת / עֲמֻקּוֹת כָּעֲמָקִים".
נירה לוין