עַל מָה וְעַל לָמָה

שלושה משוררים - לאה גולדברג, אברהם שלונסקי וע' הלל - מתבוננים כל אחד בדרכו במילה "שְׁאֵלָה", מתוך מודעות לכוחה הפואטי ולתפקיד המפתח שלה בהתפתחותם של ילדים.

לאה גולדברג (1911–1970), שעולם המראות שלה מיידי כשם שהוא אין-סופי, מציבה שאלה כנקודת מוצא לשיח; "מָה עוֹשׂוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת?" היא בוראת יש מאין ומזמינה את הקוראים לצפות בה בציירה תמונה צבעונית ומשמחת, שקטה ומרגיעה של הלילה כפי שהוא נראה בחדר הילדים של האיילות - הלא הוא הגן. השיר בנוי כמערך מהודק של ארבע שאלות; מָה עוֹשׂוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת? מִי שׁוֹמֵר עַל חֲלוֹמָן הַמָּתוֹק? מַה חוֹלְמוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילֹות? מִי מֵעִיר אוֹתָן עִם שַׁחַר מִשְּׁנָתָן? השאלות והתשובות יוצרות הקבלה-לרגע בין האיילות לילדים, ונקראות כשיר ערש שההומור שבו מאיר את הפחד מפני הלילה.

אברהם שלונסקי (1900–1973), אמן-להטוטן של העברית, נתלה בזנבה של מילת השאלה "לָמָה?" שאין ילדות החַפָּה ממנה. בצירוף נפלא של כובד ראש לכאורה, קונדסות והרפתקנות לשונית, ומתוך ראייה אוהדת ומדויקת של ידידתו הקטנה טלי, משמיע שלונסקי שיר הלל לסקרנות המתלטשת בכוחה של ה"לָמָה" לכדי אמנות - הלא היא "חָכְמַת-הַלִמְלוּם".

ע' הלל (1926–1990), ששיריו לילדים מצטיינים בהומור ובאופטימיות ובלשון מקורית-מצטהלת, מנציח רגע נדיר שבו התוֹם נוגע בשאלות קיומיות. הדובר הפעוט מתבונן בעולם סביבו וטווה בשאלותיו רשת של קשרים בינו לבין הכוחות הגדולים הפועמים גם בו עצמו.

נירה לוין