תוצאות חיפוש

המרגל האבוד והשמלה הירוקה אלכס פז-גולדמן מאת: איורים: תרגום: כנרת , זמורה-ביתן הוצאה: סדרה: עברית שפת המקור: 2011 שנה: 182 עמודים: מנוקד: 8 - 10, 11 - 14 גיל: סיפור ריאליסטי סוגה: הרפתקאות, מתח, קטנים מול גדולים נושא: שני חברים משכונת שוליים יוצאים להרפתקה כדי לחשוף מרגל מסוכן שלדעתם מצא מקלט בשכונה. במשפט אחד במשפט אחד שורות מהספר במשפט אחד תקציר במשפט אחד משקפי קריאה במשפט אחד הרהור על תרגום במשפט אחד על הלשון במשפט אחד ספרים מאותו מדף מונה מספר לכוכבים / לויס לורי אחד משלנו / ימימה אבידר טשרנטביץ הילד משמה / תמר ברגמן רחוקי משפחה / אורי אורלב סוגיהארה, הסמוראי שסירב לציית / תמר ורטה זהבי אודות ביקורות הספרים

כנפיים, כתר ספרים בהוצאת

חזרה לקטלוג הכל לטובה אסתר קל מאת: הילה חבקין איורים: תרגום: מודן הוצאה: סדרה: שפת המקור: 1984 שנה: כריכה קשה תיאור: ילדים נושא ראשי: נושא משני: אודות הספר: הארות על חיי ילדים בגיל ביה"ס. נדפס ב"הארץ שלנו". לביקורת הספר במאגר הביקורות הקטלוג מוצג באתר המפרש באדיבות איתמר לוי

דוֹבִי קייך ספרים מאת המעבדה של מקס דוֹבִי קייך

טוני קירקהם ספרים מאת מוזיאון העצים טוני קירקהם

חזרה תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָה / חיה שנהב אַיֶּלֶת בַּמִּטָּה, אַיֶּלֶת חוֹלָה, אַיֶּלֶת חוֹלֶמֶת עַל תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ. תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, יָפָה, נֶהְדֶּרֶת, בֵּין הָעֵצִים בָּאָה, עוֹבֶרֶת. "תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, קוֹרְאִים לִי אַיֶּלֶת, וַאֲנִי קְצָת חוֹלָה." "לָכֵן לָךְ הֵבֵאתִי סַלְסִלָּה עִם תּוּתִים, מְתֻקִּים מְתֻקִּים, טְעִימִים טְעִימִים." "תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, אָכַלְתִּי, אֲבָל אֲנִי עוֹד חוֹלָה." "לָכֵן לְָךְ הֵבֵאתִי מִיץ מְיֻחָד - מִיץ פֵּרוֹת רֵיחָנִי יֵשׁ לִי בַּכַּד." "תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, שָׁתִיתִי, אֲבָל אֲנִי עוֹד חוֹלָה." "לָכֵן לָךְ הֵבֵאתִי שְׁלֹשָׁה סִפּוּרִים עַל בֶּן מֶלֶךְ יָפֶה שֶׁדּוֹהֵר בַּדְּרָכִים." "אִמָּא, הוֹי אִמָּא, אֲנִי לֹא חוֹלָה, כִּי בָּאָה אֵלַי תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּה. הִיא הֵבִיאָה לִי סַלְסִלָּה עִם תּוּתִים, וּמִיץ רֵיחָנִי וּשְׁלוֹשָׁה סִפּוּרִים." תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, בִּקְּרָה אֶת אַיֶּלֶת, וְהִיא לֹא חוֹלָה. שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה בַּמַּדְחֹם / יוסי גמזו שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה בַּמַּדְחֹם וְקַר בַּחוּץ, אֲבָל אִם לֹא יוֹצְאִים לָרְחוֹב - נָכוֹן שֶׁקְּצָת, דַּוְקָא, חֲבָל? שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה בַּלָּשׁוֹן, בְּבֵית-הַשֶּׁחִי גַּם. הֲמוֹן גְּשָׁמִים יָרְדוּ שִׁלְשׁוֹם וּבֶחָצֵר - אֲגַם... וְטִפּ-טִפָּה עָצוּב פֹּה עוֹד (אֲפִלּוּ עַד עַכְשָׁו). וְטִפּ-טִפָּה קָצוּב פֹּה עוֹד טִפְטוּף שֶׁבָּא וְשָׁב. וְרַק תַּנּוּר-הַפַּח שׁוֹתֵק שְׁתִיקָה שֶׁל תַּנּוּרִים. וְרַק הַסֵּפֶר מְרַתֵּק בִּשְׂפַת הַסִּפּוּרִים. וְרַק גָּרוֹן אֶחָד שׁוֹתֶה, שׁוֹתֶה וּמִתְנַשֵּׁם - הֲמוֹן-הֲמוֹן כּוֹסוֹת שֶׁל תֶּה עִם "סוּלְפָה" (אֵיזֶה שֵׁם!) וְאִמָּא מִתְיַשֶּׁבֶת לָהּ שָׁעוֹת אֶצְלִי – בְּלִי דַי - (וּכְבָר לִילָךְ חוֹשֶׁבֶת לָהּ שֶׁהָעִנְיָן כְּדַאי...) שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה בַּמַּדְחֹם וְאֵין, בִּכְלָל, סָפֵק: לַחֲלוֹת זֶה רַע, אֲבָל נָכוֹן שֶׁטּוֹב לְהִתְפַּנֵּק?.. רוּתִי חוֹלָה / שולמית קלוגאי אָמְרָה הַשִּׂמְלָה הַלְּבָנָה לַכְּחֻלָּה: "הִנֵּה זֶה שָׁבוּעַ שֶׁרוּתִי חוֹלָה." אָמַר הַסַּנְדָּל הָאֶחָד לַשֵּׁנִי: "שָׁבוּעַ יָמִים לֹא טִיַּלְתִּי אֲנִי." "נֵצֵא!" הִתְחַנֵּן הַמְּעִיל בָּאָרוֹן. אָמְרָה הַכַּפִּית: "עוֹד אָדֹם הַגָּרוֹן". "עוֹדָהּ מִשְׁתַּעֶלֶת, וְיֵשׁ עוֹד קְצָת חֹם," אָמְרָה הָרְפוּאָה בַּבַּקְבּוּק הַכָּתֹם. "עָלֶיהָ לָנוּחַ מְעַט בַּמִּטָּה," מִתַּחַת לַכַּר לָחֲשָׁה מִמְחָטָה. - אֲבָל עַד מָתַי כָּךְ תִּשְׁכַּב לָהּ הַבַּת? אָמַר הַמַּדְחֹם: "עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט." בתוך תרנגולת כחולה כתבה חיה שנהב איירה אורה איתן הקיבוץ המאוחד תשמ"ז בתוך אֶן דֶן דִי נוֹ כתב יוסי גמזו צייר חיים ברקני ספרית פועלים 1971 בתוך לאן צועד היום עודד? כתבה שולמית קלוגאי צייר יוסף שטרן ראובן מס 1960 חולים "הַדֹּב חוֹלֶה, / חוֹלֶה הַדֹּב / וַדַּאי אָכַל דְּבַר-מָה לֹא טוֹב" כתבה מרים ילן-שטקליס כבר ב-1939, וחמש שנים אחר כך שלחה את הבובה אלישבע לריפוי אצל הרופא הגדול בספר המסע אל האי אולי . מחלות וחבלות, כחלק מחוויות הילדות, הן הנושא בשירים לא מעטים שנכתבו לפעוטות ולילדים צעירים. שולמית קלוגאי (1891–1972) בחרה להסתפק באזכור מחלתה של רותי כחלק מהשיחה שמנהלים הגיבורים האמיתיים של השיר – החפצים סביב הילדה; השמלות, המעיל והסנדלים של רותי לא זו בלבד שאינם דואגים לה, אלא אף מבטאים מורת רוח: "אָמַר הַסַּנְדָּל הָאֶחָד לַשֵּׁנִי: / "שָׁבוּעַ יָמִים לֹא טִיַּלְתִּי אֲנִי." את החבורה האנוכית הזאת מְמַתְנִים הכַּפִּית, התרופה, הממחטה והמדחום, שבהיותם קשורים לרפואה ולבריאות ניתנת להם הזכות לשמש "כַּתָבֵי שֶׁטַח" ולדווח כל אחד ממקומו על מצבה של רותי; הכפית הנכנסת לפֶּה מעידה על אודם בגרון, והלחישה של הממחטה נשמעת אחרונה בהלימה לקלות משקלה ולמיקומה הנידח. המדחום הוא היחיד שלרשותו נתונים מדויקים, וכפוסק האחרון הוא משמיע הבטחה זהירה: "עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט." שתי מילים מעידות על גילו של השיר: "רְפוּאָה" מופיעה כאן במשמעות שכבר אבדה לה – "תְרוּפָה" בלשון ימינו. "מִמְחָטָה" נפקדת כבר כמה עשורים מן הדיבור העברי, ומחליפות אותה "טִישׁוּ" ו"מגבון". ספק אם יִמָצְאו ילדים שיכירו אותה. יוסי גמזו (1938–2020) בחר לתת את רשות הדיבור לחולָה או לחולֶה עצמם. השיר נפתח בעובדה המגדירה את המצב ואת הסביבה - "שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה בַּמַּדְחֹם", ואחר כך הילדה או הילד מהרהרים בהיבטים השונים – שליליים וחיוביים - של המצב שנכפה עליהם: "... לֹא יוֹצְאִים לָרְחוֹב", "וְטִפּ-טִפָּה עָצוּב פֹּה", וכמובן שתיית "הֲמוֹן-הֲמוֹן כּוֹסוֹת שֶׁל תֶּה" כתוספת הכרחית לנטילת התרופה. בטפטוף הקצוב המלווה את החולה מהדהד השעמום, ונרמזת גם החמצַת ההנאות שביום גשם בחוץ. מצד שני, המחלה מבטיחה לא מעט נחת: "... הַסֵּפֶר מְרַתֵּק / בִּשְׂפַת הַסִּפּוּרִים", ומסירותה של אמא ה"מִתְיַשֶּׁבֶת לָהּ / שָׁעוֹת אֶצְלִי" – בְּלִי דַי" מקנה לדובר/ת יתרון על פני האחות לילך. המסקנה החד-משמעית המתבקשת מן ההרהור היא "לַחֲלוֹת זֶה רַע, אֲבָל נָכוֹן / שֶׁטּוֹב לְהִתְפַּנֵּק?.." הגיבורה החולה של חיה שנהב (1938-), ספק חולמת ספק הוזה, מנהלת שיחה עם "תַּרְנְגֹלֶת כְּחֻלָּהּ, / יָפָה, / נֶהְדֶּרֶת," המופיעה מול עיניה העצומות. התרנגולת, כמו פיה טובה, שומעת את מצוקתה של איילת ומציעה לה נחמה שכולה מעדנים לַחֵךְ ולנפש – "סַלְסִלָּה עִם תּוּתִים, "מִיץ פֵּרוֹת רֵיחָנִי" ו"שְׁלֹשָׁה סִפּוּרִים / עַל בֶּן מֶלֶךְ יָפֶה". בעוד הדיבור של התרנגולת שוטף ושקול, איילת ההוזה-חולמת מיוצגת בשורות לא סדורות. רק כשהרגשתה משתפרת חוזרת לדבריה הסדירות הפרוזודית. נירה לוין

חזרה אֲנִי שׁוֹאֵל / ע' הלל מָה עוֹשִׂים הָעֵצִים? צוֹמְחִים. וּמה הַבָּתִים עוֹשִׂים? עוֹמְדִים. וְהָעֲנָנִים מָה עוֹשִׂים? נוֹסְעִים, נוֹסְעִים! וְהַקּוֹצִים? שְׂרֵפוֹת! וּמָה הַצִּפֳּרִים עוֹשׂוֹת? עָפוֹת, עָפוֹת. אָז מָה? עַד שֶׁמִתְעַיְּפוֹת. וְהֶהָרִים מָה? מְאוּמָה! וְהָרַכָּבוֹת? מְהוּמָה! וְהַצֹּאן? אָבָק. וְהָאֳנִיּוֹת הַנּוֹסְעוֹת בַּיָּם? מֶרְחָק! וּמָה עוֹשֶׂה הַיָּם? יָם יָם! וְהַשֶּׁמֶשׁ? יוֹם. וְהַכּוֹכָבִים? נוֹפְלִים! אָז מָה? כָּכָה. וְהָאֲדָמָה בִּמְקוֹמָהּ נָחָה. וַאֲנִי? מָה אֲנִי עוֹשֶׂה? כְּלוּם. רַק שׁוֹאֵל. מַשֶׁהוּ עַל טַלִי וְעַל לָמָה / אברהם שלונסקי טַלִי אוֹהֶבֶת לָדַעַת הַכֹּל, טַלִי אוֹהֶבֶת לִשְׁאוֹל וְלִשְׁאוֹל, טַלִי אוֹמֶרֶת: זֶה לֹא מְגֻנְדֶרֶת אִם יֵשׁ לָהּ כְּבָר סֶרֶט אָדֹם וְגָדוֹל. טַלִי לוֹבֶשֶׁת הַיּוֹם חֲסָאִית! טַלִי גְדוֹלָה הִיא, טַלִי פִּקְחִית! טַלִי שׁוֹאֶלֶת בְּלִי הֶרֶף: אָז לָמָה? אָז לָמָה זֶה הֵנָה? וְלָמָה זֶה שָׁמָה? וְלָמָה זֶה כָּכָה? וְלָמָה זֶה כָּךְ? אֲנַחְנוּ בְּלָמָה שֶׁל טַלִי נִפְתַּח. אַתֶּם מְדַמִים, בְּוַדַאי, כִּי נָקֵל הוּא לִשְׁמוֹעַ אֶת אֶלֶף הַלָּמָה הָאֵלוּ: כָּל פֶּתִי יָכוֹל פֹּה לִשְׁאוֹל כְּמוֹ-כְלוּם... - אֶצְלֵנוּ חָכְמָה הִיא, חָכְמַת-הַלִמְלוּם! וְטַלִי שֶׁלִי חֲכָמָה מְחֻכֶּמֶת, טַלִי שֶׁלִי בְּחָכְמָה מְלַמְלֶמֶת: לָמָה? וְלָמָה? וְלָמָה? וְלָם? – אֵין כְּמוֹ טַלִי שֶׁלִי בָּעוֹלָם! טַלִי שׁוֹאֶלֶת, אַבְרָם הַמֵשִׁיב. כְּדַאי לְכָל יֶלֶד לָבוֹא לְהַקְשִׁיב. מָה עוֹשׂוֹת הָאַיָּלוֹת / לאה גולדברג מָה עוֹשׂוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת? הֵן עוֹצְמוֹת אֶת עֵינֵיהֶן הַגְּדוֹלוֹת. הֵן שׁוֹלְבוֹת אֶת רַגְלֵיהֶן הַקַּלּוֹת. יְשֵׁנוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת. מִי שׁוֹמֵר עַל חֲלוֹמָן הַמָּתוֹק? הַיָּרֵחַ הַלָּבָן מֵרָחוֹק. הוּא מַבִּיט לְתוֹךְ הַגַּן בְּבַת-שְׂחוֹק וְאוֹמֵר לְכוֹס וָתַן: נוּם וּשְׁתֹק! מַה חוֹלְמוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילֹות? הֵן חוֹלְמוֹת כִּי הַפִּילוֹת הַגְּדוֹלוֹת שִׂחֲקוּ אִתָּן בְּג'וּלִים וְגוּלוֹת וּבַכֹּל, בַּכֹּל זָכוּ הָאַיָּלוֹת. מִי מֵעִיר אוֹתָן עִם שַׁחַר מִשְּׁנָתָן? לֹא הַפִּיל, וְלֹא הַקּוֹף, וְלֹא הַתַּן. לֹא אַרְנֶבֶת, לֹא שֶׂכְוִי, וְלֹא שָׁפָן, כִּי אַיֶּלֶת הַשַׁחַר חֲבֶרְתָּן מְעִירָה אוֹתָן בַּבֹּקֶר מִשְּׁנָתָן. מתוך בוקר טוב כתב ע' הלל ציירה מיכל אפרת הקיבוץ המאוחד 1961 מתוך אני וטלי, או ספר מארץ הלמה כתב אברהם שלונסקי צייר יחזקאל קמחי ספרית פועלים 1957 מתוך מה עושות האיילות כתבה לאה גולדברג צייר אריה נבון ספרית פועלים 1946 עַל מָה וְעַל לָמָה שלושה משוררים - לאה גולדברג , אברהם שלונסקי וע' הלל - מתבוננים כל אחד בדרכו במילה "שְׁאֵלָה", מתוך מודעות לכוחה הפואטי ולתפקיד המפתח שלה בהתפתחותם של ילדים. לאה גולדברג (1911–1970), שעולם המראות שלה מיידי כשם שהוא אין-סופי, מציבה שאלה כנקודת מוצא לשיח; "מָה עוֹשׂוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת?" היא בוראת יש מאין ומזמינה את הקוראים לצפות בה בציירה תמונה צבעונית ומשמחת, שקטה ומרגיעה של הלילה כפי שהוא נראה בחדר הילדים של האיילות - הלא הוא הגן. השיר בנוי כמערך מהודק של ארבע שאלות; מָה עוֹשׂוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת? מִי שׁוֹמֵר עַל חֲלוֹמָן הַמָּתוֹק? מַה חוֹלְמוֹת הָאַיָּלוֹת בַּלֵּילֹות? מִי מֵעִיר אוֹתָן עִם שַׁחַר מִשְּׁנָתָן? השאלות והתשובות יוצרות הקבלה-לרגע בין האיילות לילדים, ונקראות כשיר ערש שההומור שבו מאיר את הפחד מפני הלילה. אברהם שלונסקי (1900–1973), אמן-להטוטן של העברית, נתלה בזנבה של מילת השאלה "לָמָה?" שאין ילדות החַפָּה ממנה. בצירוף נפלא של כובד ראש לכאורה, קונדסות והרפתקנות לשונית, ומתוך ראייה אוהדת ומדויקת של ידידתו הקטנה טלי, משמיע שלונסקי שיר הלל לסקרנות המתלטשת בכוחה של ה"לָמָה" לכדי אמנות - הלא היא "חָכְמַת-הַלִמְלוּם". ע' הלל (1926–1990), ששיריו לילדים מצטיינים בהומור ובאופטימיות ובלשון מקורית-מצטהלת, מנציח רגע נדיר שבו התוֹם נוגע בשאלות קיומיות. הדובר הפעוט מתבונן בעולם סביבו וטווה בשאלותיו רשת של קשרים בינו לבין הכוחות הגדולים הפועמים גם בו עצמו. נירה לוין

איש המים של גילי אמיר גלבוע מאת: ליאורה גרוסמן איורים: תרגום: כנרת הוצאה: סדרה: עברית שפת המקור: 2017 שנה: 32 עמודים: מנוקד: גן-אלף-בית גיל: סיפור בחרוזים, ספר מצויר סוגה: הורים וילדים, צעצועים ומשחקים נושא: מונולוג חינני בחרוזים של ילדה המתפעלת מתמונה של איש שלג שהיא רואה בלוח שנה, ומחליטה לעשות "איש מים". במשפט אחד במשפט אחד שורות מהספר במשפט אחד תקציר במשפט אחד משקפי קריאה במשפט אחד הרהור על תרגום במשפט אחד במשפט אחד על הכותב ספרים מאותו מדף כובע קסמים / לאה גולדברג מי שתה לי? / שהם סמיט ליאת והשנורצ / אושי קראוס וקרן גולדשטיין הדרך הארוכה לסנטה קרוז / מיכאל אנדה מריוס / רולף דקר אודות ביקורות הספרים

משפחתי וחיות אחרות ג'רלד דארל מאת: איורים: יואב אבני תרגום: מודן, אוקיינוס הוצאה: הרפתקה - סופרים מתרגמים קלאסיקה סדרה: אנגלית שפת המקור: 2014 שנה: 310 עמודים: מנוקד: נוער בוגר גיל: ביוגרפיה סוגה: אחים, הומור, התבגרות, טבע ומדע, משפחה נושא: סיפורה המרתק, השופע אנושיות והומור דק, של משפחה אנגלית שהשתקעה באי היווני קורפו לפני מלחמת העולם השנייה, מפי בן הזקונים ג'רי, הלא הוא הסופר וחוקר הטבע ג'רלד דארל. במשפט אחד במשפט אחד שורות מהספר במשפט אחד תקציר במשפט אחד משקפי קריאה במשפט אחד הרהור על תרגום במשפט אחד במשפט אחד על הכותב ספרים מאותו מדף החיים חלקי 7 / הולי גולדברג סלואן האמת על מדוזות / אלי בנג'מין ספר החרקים הגדול / יובל זומר ילדי אי העורבים / אסטריד לינדגרן מיקסם / אן בארט אודות ביקורות הספרים

גלעד סופר איורים מאת למחרת בבוקר גלעד סופר שפן גלעד סופר

דליה-רות הלפרין איורים מאת מקום דליה-רות הלפרין

קטנטנה בגינה גלית ראב"ד מאת: ולי מינצי איורים: תרגום: כנרת הוצאה: סדרה: עברית שפת המקור: 2011 שנה: 62 עמודים: מנוקד: פעוטות גיל: שירה סוגה: הורים וילדים, משפחה נושא: קובץ של שירים מרובעים קצרים, שקולים ומחורזים, במשפט אחד במשפט אחד שורות מהספר במשפט אחד תקציר במשפט אחד משקפי קריאה במשפט אחד הרהור על תרגום במשפט אחד על האיורים במשפט אחד ספרים מאותו מדף אודות ביקורות הספרים